מכתב אנונימי

*סיפור חקירה זה לא היה פשוט כלל ועיקר, אני מראש מתנצל על אורכו. אני מאמין שאם תתאזרו בסבלנות ותקראו אותו עד סופו – לא תצטערו.

שני גברים באו אליי לצורך מציאת כותב מכתב השמצה והכפשה נגדם. המכתב הופץ לבעלי החברה בה מועסקים השניים ולאחרים הקשורים איתם עסקית. המבוגר שוקי, הוא גבר בשנות החמישים לחייו, קיבוצניק לשעבר והוא זה שסיפר את סיפור המעשה. הגבר השני שמו אלי, צעיר ממנו בכ-15 שנה יליד עיר דרומית, רוב הזמן לא דיבר, למעט הערה אחת או שתיים שתרם במהלך הפגישה.

השניים משמשים כמנכ"לים משותפים בחברה העוסקת בשיווק פרחים, החברה נמצאת בבעלות תאגיד של מספר מגדלי פרחים גדולים. בראש התאגיד קיים דירקטוריון, החברה רוכשת פרחים גם ממגדלים נוספים חלק מהתוצרת מיוצאת לחו"ל וחלקו האחר נמכר בארץ ומופץ לחנויות פרחים. שוקי שימש כמנכ"ל יחיד כ-10 שנים, ולפני כשלוש שנים צורף אלי לחברה כמנכ"ל משותף.
מאז, שניהם מנהלים את החברה. לדברי שוקי החברה מצליחה וזאת למרות קשיי השוק, היא רווחית ונחשבת כמובילה בתחומה.

לפני כשבועיים התקבלו המכתבים, ידוע להם על כ-20 מכתבים. נוסח המכתבים היה זהה. מודפסים במחשב, אולם הכתובות של הנמענים כתובות בכתב יד ובאותיות דפוס. כתובת השולח ופרטיו היו זהים. מבדיקה שביצעו התברר כי אין אדם כזה, וכן הכתובת שנרשמה על גבי המעטפות הינה פיקטיבית. כאמור, לא היתה חתימה או שם במכתב עצמו. בקיצור, מכתב אנונימי.

נכתב שם כי אלי ושוקי חברו יחד לרמות את התאגיד ואת מגדלי הפרחים האחרים אשר מהם רוכשים את תוצרתם. עוד נאמר במכתב, כי השניים רכשו מספר חנויות פרחים. ובעצם, משווקים לעצמם ובכך "גוזרים קופון". עוד סיפרו השניים כי לאחר שנודע להם על המכתבים. כינסו את דירקטריון החברה (התאגיד) ובדיון הוחלט, להעביר את הנושא לחקירה לבירור זהות כותב המכתבים.
הדירקטוריון הביע אמון מלא בהם, ולכן הם כאן מולי על מנת שאצליח להגיע לכותב האלמוני.

לדבריהם, חשוב לאתר את האיש, מאחר והמכתבים עלולים לגרום נזק בעיקר מול ספקי הפרחים האחרים שעלולים להפסיק לעמוד איתם בקשרים עסקיים.
לשאלתי, ענו השניים כי הם חושדים בשלושה משווקים הנלחמים על אותו פלח שוק.
לאחר שקיבלתי מהם את מירב הפרטים, ביקשתי שאוכל לעמוד בקשר תכוף איתם, מאחר, ומן הסתם יעלו שאלות רבות במהלך החקירה ואזדקק למקצועיות שלהם בתחום. אלי, הציע את עזרתו ואמר שאוכל לפנות אליו ולהסתייע בו בכל זמן שאחפוץ, וזאת, מאחר ושוקי עתיד לנסוע בימים הקרובים לחו"ל לצורך סגירת חוזים עם מפיצים בחו"ל.

לפני בניית מתווה החקירה ודרכי הפעולה, המלצתי בפניהם שיו"ר הדירקטוריון יפנה לאותם אלה שידוע שקיבלו את המכתב ויאמר שהבעלים נותנים אמון מלא בשוקי ואלי, כמו כן, יערכו בדיקה לצורך חשיפת כותב המכתב ובמידה ויצליחו לאתר אותו. ישקלו תביעת דיבה כנגד הכותב.

למחרת, קבעתי להיפגש עם אלי לצורך לימוד שוק הפרחים. בפגישתנו סיפר לי, כי נמצא בתחום למעלה מעשור שנים. קודם לכן, ניהל קו חלוקה להפצה ושיווק פרחים באופן עצמאי, ולפני כשלוש שנים קיבל הצעה משוקי להצטרף לחברה כמנכ"ל משותף, כמובן, כפוף להסכמת הבעלים. החוזה נכרת מול התאגיד, ומאז הוא משמש כמנכ"ל יחד עם שוקי. עוד סיפר כי מכיר ובקיא היטב בתחום. וכן, מכיר את השחקנים החשובים בשוק זה.

המעטפה שבה נישלח המכתב נמסרה על ידי לגרפולוג משפטי אשר קבע בחוות הדעת שלו כי כתב היד המופיע באותיות דפוס נכתב על ידי אישה. עוד הוסיף כי להערכתו מדובר באישה לא צעירה. להערכתו היא מעל גיל 60.

מבדיקה פיזית שביצעו אנשי בכתובת אשר משם לכאורה נשלח המכתב לא נמצא אדם כלשהוא העונה לשם שנכתב על גבי המעטפה.

מתוך שיחות עם מקבלי המכתב עלה כי כולם קיבלו את המכתב באותו יום או בפער של יומיים.

מבדיקת חותמות הדואר על המעטפה עולה כי כולם למעט אחד נשלחו דרך אותו סניף דואר. המכתבים אומנם שולשלו לתיבת דואר, אך נאספו והועברו כאמור דרך סניף אחד.

כל המכתבים נשלחו מסניף הדואר הנמצא ברחוב זמנהוף בת"א. למעט אחד שנשלח מחיפה. מבדיקה עלה כי סניף הדואר נמצא במרכז חורב, המכתב הזה הגיע לאחד המגדלים יום קודם.

שלחתי את אנשי ל"רחרח" אצל המתחרים ובמקביל התחלתי להפעיל מערכת מקורות אנושיים.

הכוונה בשפה פשוטה – חיפוש קשרים עם מכרים שייתכן ויש להם מידע או נגישות למידע אצל אלה שאובחנו כחשודים ע"י שוקי ואלי.
כל הבדיקות לא העלו מידע שבעזרתו ניתן היה להתקדם, החקירה נראתה "תקועה".

בשלב זה החלטתי לנסות כיווני חקירה נוספים. שלחתי חוקרת ממשרדי למספר חנויות אשר רכשו את הפרחים מלקוחותיי. החוקרת נכנסה "בכיסוי", משמע, הציגה עצמה כמי שמעונינת להזמין כמות גדולה מאד של פרחים לצורך חתונתה. קיבלה הצעות מחיר, ומהשיחות שניהלה עם המוכרים באותם החנויות לא הצליחה להשיג מידע חדש.

רק בחנות האחרונה, לאחר שאמרה למוכר בחנות את מבוקשה. אמר לה "אני צריך לשאול את בעל הבית לגבי המחיר" ובנוכחותה התקשר אליו. מתוך טעות או אי שימת לב מכשיר הטלפון ממנו שוחח היה על מצב "רמקול" כך היא יכלה לשמוע את כל השיחה.
החוקרת, מתוך הרגל, הפעילה את מכשיר הרמקול המוסווה שהיה בתיקה והשיחה הטלפונית הוקלטה.
בתום השיחה הטלפונית של המוכר נתן לה הצעת מחיר והחוקרת המשיכה לדרכה.
חשוב לציין, כי לא היה דבר מה חריג בכל ביקוריה כולל שיחת הטלפון שהקליטה בהיחבא.
כך אומנם היה הדיווח שמסרה לי ולמעט פרטים שוליים, לא למדנו דבר נוסף שיכול היה לקדם אותנו.

לקראת סיום הדיווח שלה היא מספרת לי, אגב אורחא על הקלטת שבה הקליטה את השיחה חסרת החשיבות. מתוך סקרנות, ביקשתי ממנה להשמיע לי את השיחה. בשיחה נשמע בבירור קולו של אלי המנכ"ל המשותף שאליו פונה המוכר בחנות לצורך קבלת הצעת המחיר.

בתחילה סרבתי להאמין, והפעלתי שוב ושוב את ההקלטה הלוך ושוב. לא היה ספק הקול שנשמע היה קולו של אלי.

כאן, באה התלבטות קשה ביותר. מה אני עושה עם הדבר הזה. הרי, אלי הוא בעצם הלקוח שאני מחויב על פי כל כללי וקודי האתיקה למינהם לדווח לו על כך. בעיה, לא?

התחבטתי לא מעט והחלטתי לבסוף לא בלב קל לא לדווח לו על כך "לפחות", חשבתי לעצמי, "לא בשלב הזה. יתכן שמדובר באי הבנה. הרי אין הגיון, האיש פונה אליי על מנת שאחקור ואגיע למי שעומד מאחורי המכתב שלדבריו ולדברי שוקי אלה הן עלילות שווא".

ניסיתי לשחזר את המפגש הראשון שהיה לי עם שניהם ובעיקר לנסות להיזכר במה חשתי כלפיי כל אחד מהם. האמת צריכה להאמר- לא הצלחתי. אולם, זכרתי שהיה נידמה לי תוך כדי השיחה ששוקי אמר שהוא זה שדחף לחקירה ואלי איכשהו נגרר אחריו, ואז הבליח לי הזיכרון שאלי בנושא זה פלט  "חבל על הכסף שיושקע בחקירה אני לא מאמין שאפשר למצוא את הכותב".

לאחר מחשבה נוספת, הרמתי טלפון לשוקי שבדיוק חזר מחו"ל וביקשתי להיפגש איתו. בעדינות רמזתי לו שאני מעדיף שהפגישה תהיה רק איתו בלא נוכחותו של אלי. כנראה שהצלחתי לא לגרום לחשד מיותר מאחר ונעניתי בחיוב.
עוד באותו ערב נפגשתי עם שוקי וסיפרתי לו. בתחילה הוא סירב להאמין, אולם כשהשמעתי לו את הקלטת הרים ידיו והודיע "או קיי, אני ניכנע", התעשת, ומיד המשיך בשאלה  "ומה עושים עכשיו?"

"חושבים" עניתי ספונטאנית. "אפשר להפסיק עכשיו את החקירה" אמרתי "ואתה מדווח למי שאתה צריך על הענין וזהו. ומבחינתי נושא כותב המכתב פשוט מאבד מהרלוונטיות שלו, הלא כן?" שאלתי.

שוקי החליט כי ידווח לדירקטוריון על הממצא ובמקביל ביקש ממני להעמיק בחקירה ולהביא לו כדבריו עוד ראיות לגביי הבעלות של אלי על חנויות נוספות, "אם אפשר"... הוסיף בקול מהוסס נסה להמשיך גם לגבי כותב המכתב יש לי הרגשה שזה איכשהו חשוב".

בנסיעה חזרה תפס אותי אלי בנייד ושאל בנימה סקרנית האם התחדש משהו, מנימת וטון קולו התרשמתי שהוא אינו יודע דבר. עניתי לו, שכרגע החקירה תקועה ואשמח אם יוכל לסייע לי.

קבענו פגישה למחרת במשרדי, ותוך כדי שיחת "סמול טוק" סיפר לי על עצמו, על הוריו הגרושים, על אימו שמתגוררת בגפה בחיפה. ועל הקשר המיוחד שיש לו איתה. תוך כדי שיחה אמר "האמת, עשיתי טעות שהחלטתי להיות שכיר היה לי כל כך טוב כעצמאי... אני ממש לא מבין איזה רוח שטות נחתה עליי". הוא סיפר כי כרת חוזה לחמש שנים... "יותר גרוע מנישואים קתוליים" הוסיף בחיוך מר.
לבסוף נפרדנו כידידים.

למחרת שלחתי צוות, זוג חוקרים, ממשרדי לאותה החנות ה"מפורסמת", גם הפעם פעלו בכיסוי והופיעו כזוג העומד להינשא ומעונינים לקנות כמות גדולה של פרחים לחתונתם. ניהלו עם המוכר שיחה ארוכה שתוצריה היו פרטים רבים ונוספים על אלי, קשריו עם חנויות נוספות, ועל הבעלות החלקית והמלאה שיש לו בהם.

במקביל שלחתי לכתובת אימו של אלי המתגוררת בחיפה לא רחוק ממרכז חורב, חוקר, שידו הימנית גובסה בגבס. אליו התלווה צוות מעקב, אימו של אלי נראתה יוצאת מביתה והחלה לפסוע בשלווה בואכה רחוב אחוזה במרכז הכרמל. החוקר המגובס צץ לפתע מולה וביקש ממנה בנימוס רב באם תוכל לסייע לו. ...הוא זקוק למישהי שתכתוב עבורו כתובת כלשהיא, וקשה לו עם הגבס, "אם אפשר", הוסיף בנימוס משכנע במיוחד, "אנא כתבי בדפוס כי אני נותן את הפתק לאימי שמתקשה לקרוא אותיות כתיב היא לא כל כך רואה טוב" הוסיף כמדבר מתוך כאב.

אימו של אלי התגלתה כאישה אמפטית במיוחד, לאור מצב ידו המגובסת, ושיתפה פעולה ברצון ובאהדה רבה גם למצב עיניה של אם החוקר.

כתב ידה נשלח לגרפולוג ועוד באותו יום התקבלה התשובה- כתב היד זהה לזה שנמצא על גבי המעטפות שנשלחו.

בוצעו עוד מספר פעולות שהניבו ראיות חד משמעיות לקשרי הבעלות של אלי למספר חנויות.

נפגשתי עם שוקי, הצגתי לו את כל הממצאים. ואז, היתה לו בקשה צנועה נוספת. האם אוכל להיפגש עם אלי ולקבל ממנו הודאה מלאה "זה מאד חשוב לנו" הפציר בי.

השיחה עם אלי היתה לא קלה ונמשכה שעות רבות, בסופה נתן הודאה כתובה ומלאה.
הסיבה שכתב את המכתבים, האמין שהתוצאה שלהם תהיה פיטוריו ופיטורי שוקי. וכך, יוכל לצאת מהחוזה שחתם. (טוב, כל אחד ודרך מחשבתו, קטונתי מלשפוט מחשבות ומעשי בני אדם).
בסיום אמר לי בגילוי לב "לא האמנתי לרגע שתצליח להגיע לכותב המכתב, והמחשבה הזאת התחזקה" הוסיף, "כשראיתי לאיזה מבוי סתום אתה נכנס".
נפרדנו, הפעם לא בטוח כידידים, לפחות לא מצידו.

 

 

 

©  כל הזכויות שמורות לרון אייזנר